ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים

Bar Yaron Harir
Feb 20
3 min read

מקור: מסכת כלאיים פרק ג' משנה א'

הקדמה

קיימים מספר סוגי כלאיים כדלהלן:

כלאי זרעים – "ושדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט, יט). אזהרה זו מוסבת על כל כלאי זרעים, שלא נזרעו יחד שני מיני זרעים בשדה. הרמב"ם בהלכות כלאיים פרק א' ה"ח מסווג את הזרעים לשלושה סוגים:

1. "תבואה": הם חמשת המינים – חיטה, כוסמת, שעורה, שיבולת שועל ושיפון.

2. "קטניות": הם כל הזרעים שאדם אוכלם להוציא זרעוני תבואה שפירטנו. בכלל קטניות אנו מוצאים את הסוגים הבאים: פול, אפונה, עדשים, דוחן, אורז, שומשום וכו'.

3. "זרעי גינה": הזרעונים עצמם אינם מאכל אדם, אבל פירותיהם מאכל אדם, כגון: זרע הבצלים והשומים, זרע החציר וקצח, זרע הלפת וכן זרע הפשתן.

מוסיף הרמב"ם בהלכה ט' פרק א' ומלמדנו מקצת מתורת החקלאות ודרך בני האדם לגבי זריעת זרעוני גינה באומרו: "ויש מזרעוני גינה זרעונים שדרכן לזרוע מהם שדות כגון: הפשתן והחרדל ואלו הן הנקראים מיני זרעים ויש מזרעוני גינה זרעונים שאין דרך בני האדם לזרוע מהם אלא ערוגות קטנות כגון: הלפת, הצנון והתרדים והבצלים והכסבר והמרור וכיוצא בהן ואלו הן הנקראים מיני ירקות".

בבעייתנו נתייחס רק לסוג השני שהרמב"ם מזכיר, דהיינו לזרעוני גינה, שדרך בני אדם לזרוע אותם בערוגות קטנות ולא בשדה. כלומר: נתייחס למיני ירקות.

כלאי הכרם - "לא תזרע כרמך כלאיים" (דברים כב, ט-יא). זו אזהרה על כלאי הכרם, שאסור לזרוע מיני תבואה או זרעים אחרים בכרם.

כלאי בהמה - איסור של זיווג שני מינים שונים של בעלי חיים, כגון סוס וחמור, ככתוב: "בהמתך לא תרביע כלאיים" (ויקרא יט, יט).

כלאי בהמה - איסור עשיית מלאכה בשני מיני בהמות ביחד, ככתוב: "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו" (דברים כב, ט-י"א).

כלאי בגדים - איסור לבישת בגד העשוי צמר ופשתים יחדיו ואפילו דרך כיסוי ועטיפה, ככתוב: "בגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך" (ויקרא יט, יט).

אנו נתייחס אך ורק לכלאי זרעים רק בדרך אגב, ובדרך הלימוד יוזכרו שאר סוגי הכלאיים.

גדרי ההרחקה בזריעת מינים שונים

גדר ההרחקה בין ירק לירק (שני מינים שונים) בשדה גדולה הזריעה בהרבה ירק הוא 6 טפחים.

בערוגות של ירקות ששטחן קטן ושאין זורעים בהן אלא מעט ירק, הקלו חכמים להרחיק בין שני המינים אלא כשיעור יניקה.

מהו שיעור יניקה?

דעת רש"י – המרחק בין מין למין הוא 3 טפחים (1.5 טפח לכל מין).

דעת הרמב"ם – הר"ש ברטנורא – המרחק בין מין למין הוא 1.5 טפח. בחישובינו בהמשך נתייחס למרחק 1.5 טפח. יש לציין כי מרחק זה מתייחס לסוג זריעה מהצורה הבאה (זריעה מקבילה – המינים מקבילים).

אבל אם שני המינים נוגעים אחד בשני בצורת "ראש תור" כפי שמוצג בציור

הרי הזריעה מותרת, והסיבה היא מכיוון שיש היכר שלא נזרעו זרעים אלו בערבוביא (ראה פירוש המשניות להרמב"ם כלאיים פרק ג' משנה א').

הרמב"ם מסביר את הלשון "ראש התור" על שם התכשיט ששמו "תור" ("תורי זהב נעשה" - שיר השירים א, יא) וצורתו כמשולש.

לאחר שהקדמנו בקצרה ונתנו רקע כללי לכלאי זרעים ניגש למקור שלנו.

מסכת כלאיים פרק ג' משנה א'

פירוש המשנה עפ"י הרמב"ם וזו לשון המשנה:

"ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעים בתוכה חמישה זרעונים בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע. היה לה גבול גבוה טפח זורעים בתוכה שלושה עשר – שלושה על כל גבול וגבול ואחד באמצע".

ביאור המשנה: משנתנו תבואר לפי פירושו של הרמב"ם למשנה. "ערוגה שהיא ששה על ששה", כלומר: הקטנה שבערוגות הגינה, שטחה הוא 6 טפחים על 6 טפחים (אמה על אמה), מותר לזרוע בתוכה חמישה זרעונים ממינים שונים בתנאי ההרחקה שהזכרנו לגבי הערוגה (מרחק של 1.5 טפח אם הזריעה מקבילה, או "ראש תור" ), ולא יהיה אסור כלאיים בזריעה זו. המשנה מספקת לנו תיאור אבל אינה נותנת מידות שטח עבור כל מין ומין, באומרה: "ארבעה בארבע רוחות הערוגה" - ארבעה מינים בארבעה צדי הערוגה, "ואחד באמצע" - מין חמישי באמצע הערוגה.

הרמב"ם מתאר את זריעת חמשת מיני הזרעים בערוגה כזו כך:

הסבר לתיאור:

1. נקודות D,C,B,Aהנן בגדר של שתי קרנות הנוגעות זו בזו ומותרת צורה כזו:

2. נקודות H,G,F,E הנן בגדר של ראש תור וגם זריעה כזו מותרת:

על התיאור הזה מוסיף הרמב"ם ואומר: "ויהיה מידה כל שנזרע מזו ערוגה כ"ד".

כלומר: לדעת הרמב"ם השטח הזרוע הוא 24 טפחים מרובעים, וזהו הניצול המקסימלי של הזריעה בערוגה של 6 טפחים על 6 טפחים, זאת מבלי להראות לנו את דרך החישוב.

לפניך הציור הבא:

נתון:

1. מרובע STVU ריבוע

6 טפחים = ST

2. המרובעים: BTPD, SACK

EFGH, LRMU, QOVN

הם הריבועים.