ים של שלמה

נספח 1 לפרק א: עירובין י"ד ע"א "עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת כל שיש בהיקפו שלושה טפחים יש בו רוחב טפח" 

הקדמה:

מסכת עירובין הינה המשך של מסכת שבת ורוב עיסוקה של מסכת זו ברשויות השונות שהוזכרו במסכת שבת ובפרטי דיניהם, וכן בדיני תחום שבת. יש להבין שבזמנים הקדומים מבנה העיר ומיקום הבתים היו שונים מכפי שהם כיום. הבתים בזמנים הקדומים (כיום עוד ניתן לראות זאת בירושלים העתיקה ובערים העתיקות בא"י) היו בנויים בתוך חצרות, מן הבתים היו יוצאים לחצרות ומהחצרות היו יוצאים לתוך מבוי - רחוב צר כעין סמטה, ודרך המבוי היו יוצאים לכיכר העיר, לרשות הרבים או לכרמלית.

קיימים שני סוגי מבואות כדלהלן: א. מבוי סתום - מבוי המוקף ב- 3 מחיצות, וצד רביעי פתוח לרשות הרבים, כך:

ב. מבוי מפולש – מבוי ששניים מצדדיו המקבילים פתוחים ושניים מצדדיו המקבילים סגורים במחיצות, כך:

מצד דין תורה, כל חצר דינה כרשות היחיד ומותר בשבת לטלטל בתוכה, וכן מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים. כמו-כן הדין במבוי סתום - היות והוא מוקף שלוש מחיצות מותר מצד דין תורה לטלטל מן החצרות למבוי סתום. לעומת זאת מדברי סופרים אסור לטלטל במבוי, שמא יטעו ויחשבו שמאחר שהמבוי פתוח לרשות הרבים, מותר גם לטלטל ברשות הרבים כשם שמותר לטלטל במבוי. לכן אסרו חכמים לטלטל במבוי או מחצרות למבוי, אלא אם כן עשה תיקון בצדו הפתוח לרשות הרבים, דהיינו: שיעמיד לחי (לוח או עמוד) בצד הפתוח, או שיניח שם קורה למעלה, על שתי המחיצות, כך:

ע"י הלחי (לוח או עמוד) רואים אנו כאילו יש מחיצה ברוח רביעית של המבוי. הקורה משמשת כסימן לבריות שיידעו להבחין בין מבוי לרשות הרבים (לחי-משום מחיצה, קורה-משום היכר).

במסכת עירובין פרק א' משניות ג'-ה', דנים בפרטי דינים הקשורים לקורה. מהו רוחב הקורה? על זה אומרת המשנה: "דיה לקורה שתהא רחבה טפח, כדי לקבל אריח לאורכו".

בהמשך פרטי הדינים עוסקת המשנה בקורה עגולה ואומרת: "עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת, כל שיש בהיקפו שלושה טפחים, יש בו רוחב טפח". כלומר: אם הקורה עגולה, כך שאי-אפשר להניח אריח עליה, אנו מדמיינים שהקורה היא מרובעת. כך שאם יש בהיקף הקורה שלושה טפחים אזי קורה כזו כשרה, משום שיש ברוחבה (בקוטרה) טפח.

המשנה אומרת: "כל שיש בהיקפו שלושה טפחים יש בו רוחב טפח", אם כן לפי המשנה - היחס בין קוטר המעגל להיקפו הוא 3

הגמרא שואלת: "מנא הני מילי"? כלומר - מהיכן המקור או האסמכתא מן הכתוב, שאכן "כל שיש בהיקפו שלושה טפחים יש בו רוחב טפח"? על שאלה זו עונה ר' יוחנן ואומר: "אמר קרא (מלכים א' פרק ז' כג-כז): "ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב" כלומר: הים שעשה שלמה (בריכה) לרחיצת ידיים ורגליים לכוהנים, היקפו היה 30 אמה, קוטרו 10 אמות וגובהו 5 אמות. משמע מפסוק זה שהיחס הוא 3.

היקף זה המצוין בפסוק הוא ההיקף הפנימי ולא ההיקף החיצוני. הרי בסופו של דבר יש עובי לדופן – "הים של שלמה", ולכן התלמוד מציין ומדגיש: "כי קא חשיב - מגואי קא חשוב". כלומר: החישוב הוא של ההיקף הפנימי ולא של ההיקף החיצוני.

בהמשך הסוגיה מביא התלמוד ברייתא כדלהלן "תניא רבי-חייא. ים שעשה שלמה היה מחזיק מאה וחמישים מקוה טהרה". 

ומקווה טהרה מהו שיעורו?- אמה על אמה ברום שלוש אמות, כך:

ושיערו חכמים מי-מקווה 40 סאה. וכל זה נלמד מהפסוק: "ורחץ את כל בשרו במים", ומשמעו במים הידועים ולא כל מים, אלא מי-מקווה. ומזה שכתוב "כל בשרו", ומשמעו: "במים שכל גופו עולה בהן". אם כן לפי זה - נפח "הים של שלמה" הוא 450 אמה בשלישית, היא 6000 סאה.

השאלה בה דנה הגמרא - כיצד היה המבנה ההנדסי של "הים של שלמה"?

כדי לקבל את התשובה נפנה למסכת עירובין דף יד' ע"ב ד"ה: 

"תני רמי בר-יחזקאל: ים שעשה שלמה שלוש אמות תחתונות מרובעות ושתים עליונות עגולות". 

הצורה המוצעת על ידי רמי בר-יחזקאל היא: